הילדים רקדו,הצעירים שרו,המבוגרים הקריאו והמייסדים,אותם אנשים שבזכותם אנו חיים כאן,חייכו,בכו,וחיבקו.
פרס,הנשיא נאם.
אמר שחשוב,שהייתה כאן גבורה,והילדים המחייכים הם התקומה,והתקווה.
יפה סיפר על תולדות חייו,חזונו,ואמונתו באדם.
באדמה,ובאהבה שבנתינה.
שתלו הם עץ כשהגיעו מהשואה.
עץ הם אמרו יגדל כאן. ירבה שורשים, יפרח ויצל עלינו בחום.
שתלו,השקו,עדרו,זיבלו,כרתו ועיצבו,והעץ פרח.
היום הוא בן 70, וחי בגן המייסדים עם כל שאר העצים והחברים.
ד"ר מאיר בוזגלו (שפה לנאמנים,2008) מספר על בית אביו.
על המסורת שלמד שם. הוא מבחין בין דיווח למסירה ומדגיש את חשיבותה של
המסורת מעבר להעברת המידע אלא כחלק מרכזי בעיצוב זהותו של אדם .
אבי סיפר לי אף הוא על בית אביו. שלג,שקט, עיר זרה.
שבת וחג ומכונית גדולה.
אמי סיפרה, התרגשה כשנזכרה בקריה.
אני מספר לילדי על ביתי. מוסר להם מידע, ריחות, תחושות וחוויות.
זה מה שמחבר את העבר שלי עם העתיד שלהם.
כפר גלובלי, הכול כללי.
פוסט מודרני, הכול יחסי.
מסורת, נרות, ויין לקידוש,מחמם לי את הלב.
היה יפה בנגבה.
דמעה זלגה על עין כשהקטנים מהגנים צחקו.
העץ על כולנו מצל,הכה שורשים,גדל הוא וגדל.
כך בונים מסורת,זו עבודה קשה,
לאט באהבה עם המון תקווה.
רשומות
אין תגובות:
הוסף רשומת תגובה