אתמול בלילה נרצחו ניר כ"ץ בן 24 וליז טרבושי בת 17.
עדיין לא ידוע זהותו של הרוצח אך אין זה משנה כלל מי הוא או היא.
למה הם נרצחו?
אני מוטרד מהמינון הגובר והולך של מעשי רצח בתוך ומחוץ למשפחה המהווים חלופה לגיטימית לתסכול, הידברות והתמודדות אישית עם הקשיים והאתגרים שהמפגש עם המציאות יוצר.
מה למד אותו רוצח בחייו על שונות? על כבוד? או על המרחב האישי של כל אדם וזכותו לבלות את זמנו היכן שירצה ועם מי שירצה מבלי שיפגע באחר?
מי הם ההורים של אותו רוצח? ומה אמרו לו כשביקש שוקולד חמש פעמים ביום? האם הוא למד להיות מתוסכל במידה?
יותר ויותר אני רואה את הקושי העצום שיש לנו כמבוגרים להיות מתוסכלים.ויתרה מזאת לתסכל את ילדינו הרכים. שמה באמירת לא! עד כאן! זה אסור! נפגע בנשמתם הרכה ובזכות הבחירה שלהם.
שיח של זכויות,"הילד במרכז" וראייה יחסית של הכול, מתן לגיטימציה לרצון האישי המוחלט שאינו כפוף או מוטרד מרצון הכלל.
בלי לומר עד כאן.
מוביל לרצח!!!
בעולם שבו בלחיצת כפתור משיגים שיחת טלפון,פיצה,מוסיקה,ומסך פלאזמה, במקום שבו עכשיו הוא מצב קיומי, אין מקום לאימון בתסכול והמתנה.
אם הכול צריך להיות מהר יותר גדול יותר ואישי יותר, איך אפשר ללמד המתנה, סבלנות, וסובלנות כלפי מה שלא קורה בדיוק כפי שאני רוצה?
שני אנשים,ילדים של הורים.מתים.
סתם שכול מיותר.
רשומות
