הגעתי ברכבת לתחנת בת גלים. איזה רעש. יצאתי
לקראת התחנות. ואין. כלום. רוחות רפאים. סגרו את התחנה.אין קווי אוטובוס. אין חנויות. שקט מוחלט. מצאתי את קו 37. בפינה של התחנה.
"מכרו את התחנה,לאיל הון לפני 4 שנים ". אומר לי נהג האוטובוס....
נשמע מקולו כאילו זה קרה אתמול. כועס. "כך מוכרים את כל המדינה שלנו".... נהג חיפאי טיפוסי.
נסענו יחד עד לאונ. שהפכה למתחם הייטק ושטח פרטי מגודר. הכט. קנה.בנה.גידר. סגר.
אין יוצא ואין בא בלי בדיקת שערים וגדרות. הכט. קנה הכול. המון מבנים חדשים. אבל הריח של המרווה והצמח הדביק והחרוב. עצרתי בתחנה האחרונה. תחנת האיסוף של סוף היום בבית הספר.
מחכים ל קו 18/36 או 21/37. מי יגיע קודם?
צעדתי לכיוון הקבר של פפי. יצאתי דרך שער שהיה אמור להיות סגור. אח"כ כשחזרתי באמת היה סגור....
צעדתי בשביל, "דרך הדורות וחורשת הארבעים". המקום הפך למוזיאון. עתיקות ושבילי טיול. גם לאופניים. הנוף השתנה. לא זוכר בדיוק היכן המקום. הגעתי למקום המשוער. צילמתי. נזכרתי. עמדתי. זה היה כל כך מזמן. אבל כל כך חי. ההגעה, הטקס, השקט. המוות הראשון של חיי. אח"כ בא זיידי, סבא, וסבתא. קיוותי שכך אהיה מוכן למוות של אנשים.....
צעדתי, הקפתי את האונ. גדרות ושערים. שטח פרטי. מגדל אשכול ונוף המפרץ. עייפתי לנוח. אכלתי תפוח.
חסר לי החלק הדרומי המרוחק אליו חשבתי להגיע. משפצים. פעם אחרת.
ממול גיליתי את החי-בר. חייב לבוא לכאן עם הילדים. וגם לגן החיות המחודש בגן האם. צמד המילים .
אם וחיות. מרגיש קרוב.
רשומות
