מי מרוויח יותר?

על מתנת התרפיה-למטפל ולמטופל.

אז מי מרוויח יותר? האם אפשר בכלל להשוות?

כמעט בכל פעם שאני נותן עצה לאדם אני מרגיש שעשיתי לו טובה גדולה. נתתי לו משהו מעצמי, משהו שלא היה לו קודם. אולם יש פעמים, שנעשו רבות יותר עם השנים, בעיקר מאז שאני גם אבא לשלושה ילדים,שאני משוכנע שגם הוא או הם עשו עבורי.ונתנו לי משהו.

יאלום בספרו מתנת התרפיה מספר כי הוא "מעדיף לחשוב על המטופלים שלי ועליי כחברים למסע, ביטוי המוחק את האבחנה בין הם,(הפגועים) ל"אנחנו" (המרפאים), ( יאלום א., מתנת התרפיה, עמ' 27, כנרת 2002)

הקשר עם האדם מהווה את המרחב שבו מועברות המתנות באופן הדדי. לא תמיד קל לראות את המפגש והקשר עם האחר כמתנה שהר לפעמים החויה היא מאד לא נעימה, פוגעת ומכעיסה אך לו ננסה לבחון מה האדם השני נתן לנו או ראשית מה אנחנו נתנו לו לפעמים נגלה שקיבלנו מה שנתנו. "בבחינת אוכלים את מה שמבשלים".

הקושי הגדול הוא לנסות לשים עצמנו במקומו של האחר, לגלות אמפטיה. "הפילוסופית אדית שטיין הגדירה את האמפתיה כ"החוויה הכללית של תודעה זרה".הפסיכולוג היינץ קוהוט הגדיר את האמפתיה כ"היכולת לחשוב ולהרגיש עצמך בחיים הפנימיים של אדם אחר".

מקור המושג הוא במילה היוונית ἐμπάθεια) empatheia,"אמפתיה"), שפירושו המילולי "קרבה גופנית". המושג אומץ בסוף המאה ה 19 על ידי הפילוסוף הגרמני תיאודור ליפס,. מאוחר יותר קיבל המושג את משמעותו המקובלת היום, בתחום מדעי-החברה, בעיקר בעקבות עבודתו של וילהלם דילתיי. ( ויקיפדיה ).בענין זה אפשר גם לקרוא את דבריו של ד"ר עמירם שראל. רופא פסיכיאטר ואומן אשר יצירתיו מספרות את דבר המורכבות שבין כאב לאמפטיה.

לסיכום, מטיפול כמו מכל מפגש בין אישי שני הצדדים יכולים לצאת מורווחים. אם כל הקושי והמורכבות, אין תחליף למפגש אנושי בין הורה לילד, שני ילדים או שני מבוגרים. מה לעשות שאנחנו יצורים חברתיים.