חיפה פרק ב

שמורת פארק שוויצריה. מקום נפלא לטיולים. עכשיו משומר עם הרשות לטבע. נבוא בחנוכה.

ממשיך ברגל עד מנדל זינגר 6. משפחת לטנר עוד גרה שם. שאר הווילות הצרפתיות גדלו והפכו לאחוזות.

הרסו את כל הוואדי. בנו ובנו ובנו ובנו. כל האזור בנוי.  יער תנובה נראה קטן. כאן גידלתי את אלפי. היינו מטילים, זורקים ומחפשים. איזה כלב. ממש חבר. אני חושב שאז קצת הרגשתי בודד. הפנימייה, הניתוק מהבית והשינויים הנפשיים שעברתי. היה לי קשה. אלפי והטבע נתנו לי את החיבור המחודש לעצמי. כל שבת ובעיקר בחופשים. גם האילוף, המשמעת והשליטה. אהבתי .

עכשיו יש ככרות ורחובות.פרחים ועצים. יער תנובה נשאר שלם.סללו באמצע כביש עד נווה שאנן. הכל מתחבר. הוואדי וההר. שכונת זיו ונווה שאנן, דניה והכרמל. הכול רצף בנייה אחד גדול. המון בנייה בכל חלקת יער.

קיצרתי. עשו שבילים אבל את הבסיס השאירו. יש דרך המובילה לתחנת הדלק שם גם הייתה תחנת אוטובוס. שם מצאתי את אלפי כשנסעתי לצלול. הים. חוף דדו והגלים. גלשתי רוח. כמה פרטים. כמה חיים שלי.המון ילדים וחברים.איך שהכול נשמר. איך שאני נזכר. הכול בראש זה כבר נאמר. הכול נשמר בזיכרון. גם העבר. המון עליות וירידות. עברתי מאחורי תחנת הדלק. חציתי לבית של אסף . שער ושני כלבים קטנים בפתח.אותו בית.

אותו עץ אורן. עליו היה תלוי חבל הטרזן.

עד אינשטיין. הפכן אותו. הכניסה מלמעלה. בגן המשחקים החליפו לפלסטיק את הרצפה. נערים ישבו ועישנו. נרגילה.

נערים  בגיל שלי ושל אהוד, ירון, דרור, דלית.... כל כך חיפאים.

בית בירם. מגודר וסגור. חיפה עברה גידור?

דניה סגורה במחסום. חברת שמירה מאבטחת. גטו. פשיעה . סגירות והתנתקות.חייבים להגן על הנכסים. עשירים.

בבית בירם יש המון צל. אורנים. אבל השערים סגורים. משפצים. אין נכנסים.

"החור בגדר" איפה שהיינו עוברים לבית בירם עם הכלבים. זאביק של אהוד וטימי שלי. כל יום ב16:00. מתקשרים ושואלים. "אתה בא להוציא את הכלבים?" הולכים ברגל, עולים במדרגות לזמנהוף,יורדים עד הסף. קופצים את הגדר. הכלבים כבר למעלה על מגרש הכדורגל. רודפים אחד אחרי השני. שעה וחצי טיול. מדברים. מתייעצים. צוחקים. מתבגרים ומתלבטים על החיים. על החברים. על המסיבות . לא על לימודים.
 החור בגדר נסגר.