5 באוק׳ 2009

הכנה למסע




טיול ילדות לחיפה.
מחר יום ראשון אני אסע לחיפה. אחרי יותר משנתיים של תכנון וציפייה.כמעט 25 שנה של היעדרות מהעיר בה גדלתי. לקחתי מצלמה. תמונות וחוויות. אחה"צ קפה עם אריה. בערב פלאפל החלוץ. המסע יתחיל בהגעה לתחנה המרכזת בת גלים. נסיעה בקו 24 או 37 . הגעה לאונ. חיפה. טיול באזור. ביקור בקבר של פפי. הכלבה הראשונה שלי.שם אתחיל.
לאחר מכן אלך לסיור במרחב האוניברסיטה, התחנה של ההמתנה לאוטובוס. אביגיל.
הצעקה במסדרון- ברצח האמא של חנה.  המעבדות של חיליק. ו"חולדה נודדת"= לוכד נחשים.
בית הספר ניסיוני-פתוח, מיגרש הטניס והחורשה. אולם הספורט והפרקט של משחקי הכדורעף.פינת התה והלימונים והסוכר. המלתחות עם הגברים הגדולים והשמנים. מקלחת עם אבא. כל יום שישי.פעם שבר את הרגל. צעק מכאב. נורא נבהלתי.
משם ברגל. למנדל זינגר.דניה. אסף ליבוביץ והכלב שלו לוץ? פלוץ? יוץ?
התחנה שמצאתי את אלפי הכלב המדהים .
 אשקיף על "עמק השמש" ותיכון אליאנס. ברגל על הכביש הישן. הישיבה. וסוף אינשטיין. גן השעשועים ותחנת האוטובוס.
כאן הייתה.... כמעט תאונה. נכנסנו בין שני עצים. אהוד ואני המומים מבוהלים. בית בירם-הרקדות. הבית של דלית. כל שבת עם הכלבים.
הבית שלי-גבעת דאונס/חורב 51-חנות הרהיטים דייניש.תחנת ההמתנה לאוטובוס. הבית של אהוד, מיקי ואיתן. מיקי מת מסרטן האשכים. נעמי חוזרת הביתה אני רץ לספר לה שאיתן נדרס איתן נדרס ממונית וחטפתי סתירה ממיקי.הוא שרד אך נפגע בראשו חזק.
עודד. אלים מפחיד. מרגיש בטוח לידו אבל לא נהנה מחברתו. אבא שלו שמן ואלים. אחות יפה. טלי . אח גדול רמי. ברח לאמריקה.
רחוב אחד וכל כך הרבה זיכרונות.לא הכול אספיק לראות הפעם. זה מסע ראשון. רגלי. אך לא אחרון. את לילך. את הילדים. אקח לשם.
התחלה של כתיבה.
נקודות ציון בחיים. ילדים,חברים,אנשים............שהיו ואולי כבר אינם? התרגשות גדולה ופרפרים בבטן. מאחל לעצמי הרפתקה נעימה.
















טיול שורשים לחיפה-הקדמה








נסעתי לחיפה. העיר בה גדלתי.תמונות וחוויות יעלו בהמשך.היה מרגש.מאד




15 בספט׳ 2009

איך למות נכון?

"ככל שאנחנו חיים פחות את חיינו, כן חרדת המוות שלנו גדולה יותר. ככל שאנו נכשלים יותר בחוויית חיינו במלואם, כן אנו פוחדים יותר מן המוות. לדברי זורבה היווני הממליץ לנו "לא להשאיר למוות מאומה מלבד טירה שרופה" או כפי שסארטר כותב על עצמו " הלכתי בשקט לעבר קצי....משוכנע שהפרץ האחרון של לבי יהיה חקוק על העמוד האחרון של עבודתי ושהמוות ייקח אליו רק אדם מת". (יאלום, 2008)

מה הקשר בין החיים למוות?


"ככל שאנחנו חיים פחות את חיינו, כן חרדת המוות שלנו גדולה יותר. ככל שאנו נכשלים יותר בחוויית חיינו במלואם, כן אנו פוחדים יותר מן המוות. לדברי זורבה היווני הממליץ לנו "לא להשאיר למוות מאומה מלבד טירה שרופה" או כפי שסארטר כותב על עצמו " הלכתי בשקט לעבר קצי....משוכנע שהפרץ האחרון של לבי יהיה חקוק על העמוד האחרון של עבודתי ושהמוות ייקח אליו רק אדם מת". (יאלום, 2008)

2 בספט׳ 2009

התחלה של רדיו


מחר יום חמישי בשעה 12:00 נתחיל לשדר ברדיו ירושלים החדש.השידור יעסוק בהתחלות ונענה לשאלות המאזינים.
השבוע התחלתי לעבוד כמטפל בבתי הספר באזור מגוריי.פגשתי המון ילדים ונערים ופתאום הרגשתי קצת זקן.
מתחילה תקופה חדשה עם  עבודה שונה .
פחות ניהול ובעיקר טיפול וקשר אישי.
אני מחכה לכך בקוצר רוח.
עשיתי שינוי קטן בחיים.מניהול לטיפול.
גם הקליניקה בנגבה מתפתחת יפה ואני מאמין שבהדרגה העשייה שם תגדל.
אני מצפה לצרף מטפלים נוספים למקום בהמשך ולמעשה להקים מרכז טיפולי רב תחומי שיכלול גם מטפלים אלטרנטיביים לתחומי ריפוי שונים.ימים יגידו.אמן