מי מרוויח יותר?

על מתנת התרפיה-למטפל ולמטופל.

אז מי מרוויח יותר? האם אפשר בכלל להשוות?

כמעט בכל פעם שאני נותן עצה לאדם אני מרגיש שעשיתי לו טובה גדולה. נתתי לו משהו מעצמי, משהו שלא היה לו קודם. אולם יש פעמים, שנעשו רבות יותר עם השנים, בעיקר מאז שאני גם אבא לשלושה ילדים,שאני משוכנע שגם הוא או הם עשו עבורי.ונתנו לי משהו.

יאלום בספרו מתנת התרפיה מספר כי הוא "מעדיף לחשוב על המטופלים שלי ועליי כחברים למסע, ביטוי המוחק את האבחנה בין הם,(הפגועים) ל"אנחנו" (המרפאים), ( יאלום א., מתנת התרפיה, עמ' 27, כנרת 2002)

הקשר עם האדם מהווה את המרחב שבו מועברות המתנות באופן הדדי. לא תמיד קל לראות את המפגש והקשר עם האחר כמתנה שהר לפעמים החויה היא מאד לא נעימה, פוגעת ומכעיסה אך לו ננסה לבחון מה האדם השני נתן לנו או ראשית מה אנחנו נתנו לו לפעמים נגלה שקיבלנו מה שנתנו. "בבחינת אוכלים את מה שמבשלים".

הקושי הגדול הוא לנסות לשים עצמנו במקומו של האחר, לגלות אמפטיה. "הפילוסופית אדית שטיין הגדירה את האמפתיה כ"החוויה הכללית של תודעה זרה".הפסיכולוג היינץ קוהוט הגדיר את האמפתיה כ"היכולת לחשוב ולהרגיש עצמך בחיים הפנימיים של אדם אחר".

מקור המושג הוא במילה היוונית ἐμπάθεια) empatheia,"אמפתיה"), שפירושו המילולי "קרבה גופנית". המושג אומץ בסוף המאה ה 19 על ידי הפילוסוף הגרמני תיאודור ליפס,. מאוחר יותר קיבל המושג את משמעותו המקובלת היום, בתחום מדעי-החברה, בעיקר בעקבות עבודתו של וילהלם דילתיי. ( ויקיפדיה ).בענין זה אפשר גם לקרוא את דבריו של ד"ר עמירם שראל. רופא פסיכיאטר ואומן אשר יצירתיו מספרות את דבר המורכבות שבין כאב לאמפטיה.

לסיכום, מטיפול כמו מכל מפגש בין אישי שני הצדדים יכולים לצאת מורווחים. אם כל הקושי והמורכבות, אין תחליף למפגש אנושי בין הורה לילד, שני ילדים או שני מבוגרים. מה לעשות שאנחנו יצורים חברתיים.

התמכרת פעם? מה מביא אותנו להתמכר?

קשה להודות. אבל כולנו מכורים. כל אחד בוודאי מכיר את התחושה של "אני חייב ..." להתמכרות תפקיד חשוב באיזון שלנו. הפיזי והמנטאלי.יש המכורים לשוקולד, ויש המכורים לקפה, למהירות, לחדשות, לאדרנלין, לניקיון.יש כמובן דרגות שונות של התמכרות כאשר הנפוצה והמוכרת שבהם היא לסמים.בעניין זה שווה לקרוא את הכתבה בנושא העלייה בשימוש בסמים בקרב בני נוער.

אך לא בכך עסקינן, כוונתי היא יותר להרגלים הקבועים שלנו שיוצרים סוג של תלות, לפעמים אפילו חיובית לגבי דבר זה או אחר. קחו לדוגמא את השעון.

אחת ההתמכרויות היותר נפוצות בעידן שלנו היא ההתמכרות לזמן. כותב על כךקארל אונורה בספרו "בשבח האיטיות" (אונורה ק. בשבח האיטיות כנרת-דביר 2006).מה היא הפעולה הראשונה הוא שואל שאתה עושה כשאתה פותח את עינייך? (לפני קפה/מקלחת/שירותים).בודק מה השעה? אם כך סביר להניח שגם אתה נמנה עם מיליוני "המכורים לזמן". עד כמה שזה נשמע מוזר ההתייחסות לזמן כגורם מעצב בחיינו היא דבר חדש יחסית עבור המין האנושי.

יעקב בורק בספרו "רעש" טוען כי העיסוק בזמן "נובע מהרעש הנורא מכול, הרעש של סופנו הבלתי נמנע" (בורק י. רעש עמ' 32, זמורה-ביתן 2009). זה הוא הרעש שמתייחס אליו גם הפילוסוף ברטרנד ראסל הרואה בכך את הכוח המניע של תרבותנו.כי כשאין זמן, צריך להגדיר מה חשוב באמת, ולתת משמעות לדברים.

לסיכום, אם אתם מכורים לזמן אתם נורמאלים. אם אתם סופרים את הימים לקיצכם אתם אנושיים. אם אתם ממהרים עכשיו לעשות משהו....תחשבו טוב טוב אם זה באמת נחוץ או שזה בזבוז זמן.

בריאות כמנוף להגשמת חלומות

הבוקר קמתי ליום חדש עם פריצת דיסק בחוליות, עידן בן ה8 חולה בדלקת אוזניים,ופשע, הכלבה שלנו בת ה12 גוססת.

איך מתחילים ומאיפה? לא הייתה לי תשובה עד שחלפתי על פני ספרו של רנדי פאוש ההרצאה האחרונה.

ספר נפלא שקראתי לפני שנתיים בהמלצתו של חבר יקר ומוכשר אריה קיזל. למי שעוד לא קרא מומלץ לגשת לרכוש. בעיני זה "ספר יסוד" , מסוג הספרים ששינו והשפיעו על חיי. אולי גם לכם זה יקרה.

פרופסור פאוש פורש תפיסת עולם, ערכים, וסדר עדיפות כשהוא ניצב אל מול "השמש של חייו", מחלת הסרטן. פאוש מתאר את התהליך שעבר עם עצמו ועם משפחתו מרגע הגילוי ועד להרצאה שנשא. " אנחנו לא יכולים לשנות את הקלפים שחילקו לנו, אלא רק את אופן המשחק שלנו" ( פאוש ר. ההרצאה האחרונה, הוצאת מטר,2008).

באופן זה מנסה פאוש לתאר את אופן ההתמודדות שלו עם סופו המתקרב. קבלה והשלמה מחד אך מינוף מקסימלי לכדי חווית חיים משמעותית מאידך. הוא שם דגש על הגשמת חלומות אישיים בכלל וחלומות ילדות בפרט.

לכל אדם יש את "רגע המבט" שלו אומר פרופ' ארווין יאלום בספרו להביט בשמש. המבט אל המוות עורר את השראתם של רבים מהכותבים לאורך האנושות. גם יאלום כמו פאוש מישירים מבט אל המוות ומתעוררים לחיים אחרים.

"הדרך להעריך את החיים, הדרך להשתתף בצערם של אחרים, הדרך לאהוב כל דבר בעומק הרב ביותר, היא להיות מודע שחוויות אלה נועדו לכליה" (יאלום א. להביט בשמש, הוצאת דביר, 2009).

הורים בקיץ

הקיץ הגיע ואיתו החום האבטיח והמים. הורים רבים שואלים את עצמם למה? למה זה מגיע לי שכל שנה אני צריך להעסיק את הילדים במשך חודשיים שלמים? למה רק למורים יש חופש כל כך גדול שמשבש לשליש מהתושבים במדינה את שגרת החיים?

ובעיקר הם שואלים, איך עוברים את זה בשלום ובזול?

אם כך ברצוני להציג בפניכם את דעתי לגבי החופש הגדול. אכן זו תקופה ארוכה מידי. אך ניתן לעבור אותה בשלום ואפילו עם חיוך. ראשית חשוב לוודא שיש מזגן תקין בסביבה. כי חום רק מעלה את הלחץ. שנית במידה ואין סידור מוסדי כמו קיטנה מומלץ לתאם עם חמישה הורים נוספים שגם להם יש בעיה דומה ולארגן יחד "משמרות קיץ". כך מתחלק העומס הנפשי והכלכלי על הורים נוספים ומתפרס על פני שבוע שלם מראשון עד חמישי. במידה ויש סבים או סבתות בסביבה להציע גם להם לקחת חלק באתגר. במידת האפשר להימנע מהיעדרות מהעבודה בתקופה זו ויחד עם זאת לנצל חלק מימי החופש שמגיעים לכם ע"פ חוק. זה הזמן לרענן את ארון משחקי הקופסא, להגדיר שעות ברורות לצפייה בטלויזה ומשחק במחשב, לעודד פעילות גופנית בשעות הבוקר לפני שחם ובעיקר לשמור על קשר עם חברים.

סיוע נפשי להורים ומתבגרים ברשת האינטרנט

מאמרו של גולן ג'רונו בנושא סיוע נפשי ברשת ושימוש מושכל באמצעים הטכנולוגיים העומדים לרשות מבוגרים ובנינוער כאחד.

גולן מנהל את רשת התמיכה לנוער של עמותת על"ם YELEM ומפעיל את תוכנית בנפשי שהינה מערך תמיכה וייעוץ אישי למבוגרים בכל הארץ.

הרשת - כמרחב התייעצות ותמיכה נפשית-מאת : גולן ג'ורנו:

WWW.BENAFSHI.CO.IL

בסקר שהקיף כ- 200 מתבגרים הגולשים באתר Y elem וששאל : מה הרשת מאפשרת לך?, ציינו כ-45% מבני הנוער כי היא מאפשרת להם את חוויית ההתייעצות, כ- 24% ציינו כי היא מאפשרת להם לגלות סוד, והשאר ציינו "לשחק במשחקים", "להכיר חברים" ולאמץ זהויות.
בבואנו להשוות את אופני ומימדי ההסתייעות של מתבגרים ביועצים ומטפלים מחוץ לרשת, הרי שנבחין כי מתקיימים גורמים המעכבים פנייה אליהם :
1. "טיפול" כמוקד בקונפליקט שבין עצמאות לתלות - חווית הטיפול יכולה להעיד על "אני חלש", "אני תלותי" "אני קטן" "אני תלוי" מול הרצון בעצמאות ואוטונומיה.
2. המטפל כמנהיג/ה אקספרסיבי/ת – המטפל גם אם הוא "גבר", נוגע בייצוג המופנם ההורי של המתבגר הקשור לאם- דרך יכולות/כישורים/התנהלות שיש בה הקשבה, הכלה, דאגה, אמפתיה, רכות. אותה אם גדולה שמתחת לסינורה זה עתה יצא. שוב נוגע בקונפליקט של בין עצמאות לתלות.
3. טיפול כסטיגמה - מול קבוצת השווים קשור גם לתיוג עצמי שיכול המתבגר לעשות לעצמו.
4. עולם המבוגרים – "אנחנו" ו"הם" , המטפל כמבוגר, והעובדה שמי שמפנה את המתבגר לטיפול הוא לרוב דמות מעולם המבוגרים לרוב "מבוגר אחראי" ( הורה, מדריך, מורה, יועצת )
5. הטיפול/ ההסתייעות כפגיעה וכתחושת כשלון – מוביל למצב של הימנעות והגעה מאוחרת מדיי לטיפול אם בכלל.
6. המחשבה כי חשיפה של תכנים שיש בהם התנהגות סיכוני/הזנחה/התעללות/ בעיה נפשית של המתבגר מול זיהויים (שם,כתובת, הורים, מוסד לימודים וכיוב' ) תוביל בהכרח להתערבות של גורמים לא רצויים על ידם ( משטרה, פקידי סעד, דיווח להורים וכיוב' )יכולה להוביל להימנעות מטיפול/התייעצות.
הרשת והאינטראקציה שהיא מזמנת, מזמנים תקשורת חסרת גוף, נעדרת רמזים אודיו-ויזואליים, אנונימיות ובחירה של "אני דיגיטאלי ( כינוי שלעיתים מרמז על הסטאטוס המנטאלי של הפונה ). ההגעה לתמיכה הינה וולונטרית, עצמאית, המתרחשת לרוב מתוך החדר האינטימי של המתבגר כשעולם המבוגרים אינו בסביבה, ואינו מעורב בהחלטה או בהנגשה של מוקד הטיפול ( המבוגר כמזמין, כמסיע/כמביא, כמשלם ) , התומך "כמבוגר" נעדר רמזים אודיו-ויזואלי (לבוש, קול, תנועות גוף, סימני גיל ) ויש מעין "השטחה של מערך הסטאטוסים".
הרשת מאפשרת למתבגר לבחון זהויות, לשחרר קיטור, לבחון פנטזיות, להתנסות- לעיתים ינוע בין זהות אחת לשנייה, ינהל אינטראקציה בין מושא הדמיון והפנטזיה ויחוש כיצד זה מרגיש. אפקט הדיס אינהיביציה ( הסרת העכבות ) המתרחש באינטראקציה הבינאישית ברשת, כולל בתוכו לרוב הסרה של בושה, אשמה, חרדה שיכולים להתקיים במפגש הבינאישי מחוץ לרשת. בתקשורת א סינכרונית (פורום/מייל/קבוצות דיון ) יוכל המתבגר גם לא להתמודד באופן ישיר עם התגובה ( תגובה מושהית ) לשחרר דבר מה ולהתמודד באופן מושהה עם התגובה שמנגד.


"ההעזה" המתאפשרת ברשת מאפשרת למתבגר לחשוף את עולמו התוך נפשי, על הוויות על כוליותו, הוא נחשף באופן "מוגן" באופן שלרוב לא יעשה במקום אחר, כאשר מול זה מתקבלת אמפתיה מצד "מבוגר אחראי" כי אז נוצרת חוויה חזקה של "נראות" של "התפעלות", של קבלה, לעיתים מתרחשת חוויה של "תאומות" (Tweenship) עם מושא האינטראקציה, של טלפתיה כל אלה יכולים להוביל לתחושות חזקות של סיפוק ועונג.
"גילוי סוד" , "התרה של הסוד", גם היא מוצאת באינטראקציה ברשת קרקע פורייה, מקדמת ומאפשרת ( אנונימיות,העזה, מרחב מוגן, מבוגר אמפאתי ) – המתבגר החווה "סער ולחץ" מול המשימות ההתפתחותיות השונות והמורכבות שאיתן הוא מתמודד, חש "חטוטרת" שאותה הוא מבקש להסיר / לשתף בה גם בשל "ריבוי המשימות" לעומת תקופת הילדות. סודות המקבלים ביטוי בחוויות התמיכה נוגעות לתקיפה מינית שנעשתה בעבר או שמתרחשת און גואינג ע"י מבוגר אחראי, ביטויים הקשורים לגיבוש הזהות ההומו לסבית של המתבגר/ת, ביטויים של פוסט טראומה על רקע אירועים אלימים/טראומה לאומית, "אהבה אסורה" ועוד.